שטיינברג נ' מנורה - חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין הפסדים שנגרמו לתובע, כתוצאה מתאונה שאירעה בתאריך 14.5.13 בה היתה מעורבת משאית המבוטחת על ידי הנתבעת.

נהגת רכבו של התובע בעת התאונה, היתה אשתו, מרינה שטיינברג (להלן:"נהגת התובע").

נהגת התובע העידה כי רכב הנתבעת נסע מאחוריה, בשעה שנסעו לאט בפקק תנועה. לדבריה, נהג הנתבעת החל לעקוף אותה מימין, והחנה את המשאית לימין רכבה, אך בשל הרווח הצר שהיה בין רכבה לבין המדרכה, החנה אותה באופן שצידה הימני היה על המדרכה, ואז פתח לפתע את דלת המשאית וזו פגעה ברכבה בדלת האחורית מימין.

נהגת התובע הכחישה כי דיברה עם נהג הנתבעת לפני התאונה.

נהג הנתבעת, אשר סעדון (להלן: "נהג הנתבעת"), העיד כי החנה את המשאית כשכל גלגליה על הכביש, וכי ברגע שהחנה פתחה נהגת התובע את חלון רכבה והלינה על אופן נהיגתו. לדבריו, ביקש ממנה לאפשר לו לפתוח את הדלת, אך היא סירבה. נהג הנתבעת העיד כי אז ראה שהוא מצליח לצאת מהמשאית, פתח את דלת המשאית, וביקש מנהגת התובע לא לנסוע, על מנת לאפשר לו לצאת מהמשאית, אך היא החלה בנסיעה בכל זאת, ובשל כך אירעה הפגיעה. עדותו מתיישבת, לטענתו, עם סימני הפגיעה ברכב התובע, שכן ניתן לראות שיש שריטה החל מהדלת הקדמית ימנית ברכב התובע, שריטה זו נמשכת לכל אורך הדלתות, ואילו מכת המעיכה נראית רק באזור הידית בדלת האחורית ימנית.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, ועיינתי בדו"ח השמאי ובתמונות המדגימות את מוקד הפגיעה ברכב התובע, החלטתי לקבל במלואה את גרסת נהגת התובע, שהיתה מהימנה בעיני לחלוטין, והיא אף מתיישבת עם מיקום הנזק ברכב התובע.

עדותו של נהג הנתבעת אינה מהימנה בעיני. איני מקבלת את הטענה כי התפתחה שיחה כלשהי בינו לבין נהגת התובע עובר לתאונה. מכל מקום, אף אם הייתי מקבלת את גרסת נהג הנתבעת לא היה בכך אלא לתמוך בעדות נהגת התובע, שכן אם נאלץ לבקש מנהגת התובע להמתין בטרם תמשיך בנסיעה, משמעות הדבר היא כי הבין שאם לא תמתין תפגע דלת המשאית ברכבה. מכאן, שצפה את התרחשות התאונה. ההנחה כי סמך על נהגת התובע שתישמע לדבריו, ובכך תצליח למנוע את התאונה לא היה לה מקום, ואין לה הצדקה.

זאת ועוד, נהג הנתבעת פעל בניגוד לתקנה 80א' לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, הקובעת כי אין לפתוח דלת לכיוון הכביש, אלא אם אין הדבר מהווה סיכון למשתמשים בדרך.

אני קובעת, אם כן, כי התאונה אירעה מחמת רשלנותו של נהג הנתבעת, וכי נהגת התובע לא יכלה למנוע את התאונה, ולפיכך אין להטיל עליה אשם תורם כלשהו לקרות התאונה.

הנזק:

נהגת התובע נשאלה ביחס לשריטה הנראית לאורך רכבה (ת/1) והשיבה כי השריטה לא נבעה מהתאונה, אלא אירעה עוד לפניה. כן העידה נהגת התובע כי בחוות דעת השמאי נקבע שיש להחליף את הדלת האחורית ימנית בשל מכת המעיכה, ולא בשל השריטה, והדלת הקדמית ממילא לא תוקנה.

עדותה מקובלת עלי במלואה. לא מתקבל על הדעת כי השריטה הנראית בתמונה נגרמה בתאונה נשוא התביעה, שכן מדובר בשריטה דקה ללא כל סימן מעיכה. שריטה כזו לא יכולה היתה להיגרם בדרך אותה מתאר נהג הנתבעת.

לטענת הנתבעת, יש ליתן את הדעת לכך שלדברי נהגת התובע השריטה לא נגרמה בתאונה, ויש להפחית את הנזק בהתאם.

מעיון בחוות דעתו של השמאי הלל יעקב, עולה כי כל התיקון והחלפת החלקים התייחסו רק לדלת האחורית ימנית, שניזוקה קשה במכת מעיכה. לא ניתן ללמוד מחוות הדעת כי חלק כלשהו מהנזק המוערך נזקף לדלת הימנית קדמית, בה ניתן לראות שריטה, ואילו השריטה בדלת האחורית, ממילא "נבלעת" בנזק החמור יותר שנגרם לדלת בתאונה.

טענת הנתבעת ביחס להפרש שכר טרחת השמאי ראויה להתקבל.

משהגיש התובע תביעה לחברת הביטוח שלו וזו שילמה את מלוא הנזק, היה עליה לשאת גם במלוא שכר טרחת השמאי.

תחת זאת, שילמה הראל חברה לביטוח בע"מ, רק 400 ₪ כשכר טרחת השמאי, לאחר שהפחיתה מהשכר שנדרש 590 ₪.

את טענתו ביחס לשכר טרחת השמאי שהופחת, על התובע להפנות כלפי חברת הביטוח שלו.

בנוסף, לא צירף התובע קבלה המעידה על תשלום שכר הטרחה, אלא חשבונית מס בלבד, ולפיכך כלל לא הוכח שנשא בתשלום.